Avodah Zarah 14

Kapitel 14

א בפרהסיא אין מקבלין אותן ר"ש ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלין שנאמר (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים א"ר יצחק איש כפר עכו א"ר יוחנן הלכתא כאותו הזוג:

1 wenn aber öffentlich, so werden sie nie mehr aufgenommen. R. Šimo͑n und R. Jehošua͑ b. Qorḥa sagen, sie werden in jedem Falle wieder aufgenommen, denn es heißt: kehret um, ihr abtrünnigen Söhne. R. Jiçḥaq aus Kephar A͑kko sagte: Die Halakha ist wie dieses [Gelehrten]paar.

ב <big>מתני׳</big> רבי ישמעאל אומר שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר

2 R. JIŠMA͑ÉL SAGT, ES SEI DREI TAGE VORHER UND DREI TAGE NACHHER VERBOTEN, DIE WEISEN SAGEN, VOR IHREN FESTEN SEI ES VERBOTEN, NACH IHREN FESTEN SEI ES ERLAUBT.

ג <big>גמ׳</big> אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל יום א' לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור:

3 GEMARA. R. Taḥlipha b. Evdämi sagte im Namen Šemuéls: Nach R. Jišma͑él ist es also immer verboten.

ד וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר כו': חכמים היינו ת"ק הן בלא אידיהן איכא בינייהו תנא קמא סבר הן בלא אידיהן ורבנן בתראי סברי הן ואידיהן

4 DIE WEISEN SAGEN, VOR IHREN FESTEN SEI ES VERBOTEN, NACH IHREN FESTEN SEI ES ERLAUBT. Die Weisen sind ja derselben Ansicht wie der erste Autor!? — Ein Unterschied besteht zwischen ihnen, ob ihre Feste selbst mit einbegriffen sind; der erste Autor ist der Ansicht, ausschließlich ihrer Feste selbst, die letzteren Rabbanan dagegen sind der Ansicht, einschließlich ihrer Feste selbst.

ה איבעית אימא נשא ונתן איכא בינייהו תנא קמא סבר נשא ונתן מותר ורבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור

5 Wenn du willst, sage ich, ein Unterschied bestehe zwischen ihnen in dem Falle, wenn man ein Geschäft abgeschlossen hat; der erste Autor ist der Ansicht, wenn man das Geschäft abgeschlossen hat, sei [die Nutznießung] erlaubt, und die letzteren Rabbanan sind der Ansicht, wenn man das Geschäft abgeschlossen hat, sei [die Nutznießung] verboten.

ו ואיבעית אימא דשמואל איכא בינייהו דאמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם תנא קמא אית ליה דשמואל רבנן בתראי לית להו דשמואל

6 Wenn du willst, sage ich, sie streiten über die Lehre Šemuéls, denn Šemuél sagte, in der Diaspora sei es nur an ihrem Feste selbst verboten; der erste Autor ist der Ansicht Šemuéls, die letzteren Rabbanan aber sind nicht der Ansicht Šemuéls.

ז איבעית אימא דנחום המדי איכא בינייהו דתניא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן תנא קמא לית ליה דנחום המדי ורבנן בתראי אית להו דנחום המדי:

7 Wenn du aber willst, sage ich, sie streiten über die Lehre Naḥum des Meders, denn es wird gelehrt, Naḥum der Meder sagt, es sei nur einen Tag vor ihrem Feste verboten; der erste Autor ist nicht der Ansicht Naḥum des Meders, die letzteren Rabbanan aber sind wohl der Ansicht Naḥum des Meders.

ח גופא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא רבנן בתראי דקיימי כוותיה מאן חכמים נחום המדי הוא

8 Der Text. Naḥum der Meder sagte: Dies ist nur einen Tag vor ihrem Feste verboten. Man erwiderte ihm: Die Sache ist versunken und darüber wird nicht gesprochen. — Da sind ja die letzteren Rabbanan, die seiner Ansicht sind!? — Unter ‘Weisen’ ist eben Naḥum der Meder zu verstehen.

ט תניא אידך נחום המדי אומר מוכרין להן סוס זכר וזקן במלחמה אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר

9 Ein anderes lehrt: Naḥum der Meder sagte: Man darf ihnen ein altes männliches Pferd für den Krieg verkaufen. Sie erwiderten ihm: Die Sache ist versunken und darüber wird nicht gesprochen. —

י והאיכא בן בתירא דקאי כוותיה דתנן בן בתירא מתיר בסוס בן בתירא לא מפליג בין זכרים לנקבות איהו מדקא מפליג בין זכרים לנקבות כרבנן סבירא ליה ולרבנן נשתקע הדבר ולא נאמר

10 Da ist ja aber Ben Bethera, der seiner Ansicht ist, denn es wird gelehrt, Ben Bethera erlaube es bei einem Pferde!? — Ben Bethera unterscheidet nicht zwischen männlich und weiblich, und da jener zwischen männlich und weiblich unterscheidet, so ist zu entnehmen, daß er der Ansicht der Rabbanan ist, und nach den Rabbanan ist die Sache versunken, und darüber wird nicht gesprochen.

יא תניא נחום המדי אומר השבת מתעשר זרע וירק וזירין אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא ר"א דקאי כוותיה דתנן ר' אליעזר אומר השבת מתעשרת זרע וירק וזירין התם בדגנוניתא

11 Es wird gelehrt: Naḥum der Meder sagte: Vom Dill sind Saatkörner, Kraut und Stiele zu verzehnten. Sie erwiderten ihm: Die Sache ist versunken und darüber wird nicht gesprochen. — Da ist ja R. Elie͑zer, der seiner Ansicht ist, denn wir haben gelernt, R. Elie͑zer sagt, vom Dill seien Saatkörner, Kraut und Stiele zu verzehnten!? — Dies gilt nur vom im Garten gezogenen.

יב אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי גברא רבה אתא מאתרין כל מילתא דאמר אמרי ליה נשתקע הדבר ולא נאמר אמר איכא חדא דעבדינן כוותיה דתניא נחום המדי אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה

12 R. Aḥa b. Minjomi sprach zu Abajje: Ein bedeutender Mann kam aus unsrer Ortschaft, und zu allem, was er sagte, erwiderte man ihm, die Sache sei versunken und man spreche nicht darüber. Dieser erwiderte: Es gibt einen Fall, in welchem wir nach ihm verfahren, denn es wird gelehrt: Naḥum der Meder sagte: Man bitte um seine persönlichen Bedürfnisse im [Segen] ‘Der das Gebet erhört’.

יג אמר בר מינה דההיא דתליא באשלי רברבי

13 Jener entgegnete: Abgesehen von diesem, denn er hing sich an einen großen Baum.

יד דתניא ר' אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וגו' אין שיחה אלא תפלה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה

14 Es wird nämlich gelehrt: R. Elie͑zer sagte: Man bitte zuerst um seine persönlichen Bedürfnisse und verrichte nachher das Gebet, denn es heißt: Gebet eines Armen, wenn er verzagt und vor dem Herrn seine Gedanken ausschüttet &c., und unter ‘Gedanken’ ist das Gebet zu verstehen, denn es heißt: und Jiçḥaq ging aufs Feld hinaus, um nachzudenken.

טו ר' יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר (תהלים קמב, ג) אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

15 R. Jehošua͑ sagte: Man verrichte zuerst das Gebet und bitte nachher um seine persönlichen Bedürfnisse, denn es heißt: ich schütte vor ihm meine Gedanken aus und trage ihm meine Not vor. —

טז ור"א נמי הכתיב אשפוך לפניו שיחי הכי קאמר אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד ור' יהושע נמי הכתיב תפלה לעני כי יעטוף הכי קאמר אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו

16 Und R. Elie͑zer, es heißt ja: ich schütte vor ihm meine Gedanken aus!? — Er meint es wie folgt: ich schütte vor ihm meine Gedanken aus, wenn ich ihm meine Not vorgetragen habe. — Und R. Jehošua͑, es heißt ja: Gebet eines Armen, wenn er verzagt!? — Er meint es wie folgt: wann betet der Arme, wenn er seine Gedanken vor dem Herrn ausschüttet. —

יז מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי במאי קמיפלגי

17 Merke, aus den Schriftversen ist ja weder die Ansicht des einen noch die des anderen zu deuten, worauf stützt sich nun ihr Streit!? —

יח כדדריש ר' שמלאי [דדריש ר' שמלאי] לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל מנלן ממשה רבינו דכתיב (דברים ג, כד) ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך וגו' וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה

18 Nach einem Vortrage R. Šimlajs, denn R. Šimlaj trug vor; Stets trage man zuerst die Lobpreisung Gottes vor und nachher bete man. Woher dies? — Von unserem Meister Moše, denn es heißt: Herr, Gott, du hast nun begonnen, deinem Knechte zu zeigen &c. und darauf heißt es: ich möchte doch hinübergehen und das schöne Land sehen.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel